פרק שש

אנשים מספרים חוויות אישיות

סיפור מספר 1

וואו! הלילה חלמתי את החלום הצלול הראשון שלי! ניסיתי במשך כמה חודשים, אבל שום טכניקה לא עבדה בשבילי, אז החלטתי לנסות שוב בקיץ, כשיהיה לי יותר זמן. אבל היום, אחרי שקמתי, החלטתי לחזור שוב לישון אחרי שהייתי ער במשך זמן מסוים. ובכן, החלום שלי התחיל כחלום רגיל: הייתי בלש שצריך לפתור תעלומה, ואז פגשתי את אחד החברים שלי בזמן שהלכתי בעיר והוא התחיל להתנהג בצורה ממש חסרת היגיון. ואז זה היכה בי – זה חלום! ולפתע הייתי צלול לגמרי! הייתי מודע לחלוטין בתוך החלום. זה היה כל כך נהדר! וזה היה כל כך מציאותי, לעולם לא הייתי מאמין שזה יהיה כל כך מציאותי! כל העניין נמשך בערך דקה אחת, אבל זה היה מדהים!

אני לא זוכר בדיוק איך נהייתי צלול, אבל עשיתי את זה! הייתי בתוך מרכז קניות גדול (קניון), ופתאום הבנתי שאני חולם ובדקתי את שעון היד שלי כדי לוודא זאת. השעון נראה מאוד ריאליסטי והראה 4:50, אבל ידעתי שאני חולם, אז הסתכלתי עליו שוב והפעם הוא הראה 3:45. אני מחייך אחרי שהוכחתי לעצמי שזה באמת חלום ופונה לבחון את הקיר שלידו עמדתי. יצאו ממנו כמה צינורות חימום ויכולתי ממש למשש אותם - ריאליסטיים לחלוטין, חמים למגע, מדהים! אחר כך אמרתי למישהו שעמד לידי (אף פעם לא ראיתי אותו בחיים האמיתיים, שיער קצר אדמדם) שאני חולם, ובעצם איני יודע למה אני טורח להגיד לו את זה כי בסך הכול הוא חלק מהחלום ולא קיים באמת מחוץ לראש שלי. הוא קיבל את זה כעלבון והסתלק! אני בודק שוב את שעון היד שלי והפעם הוא בצבע כחול-אדום ומראה 3:50. טוב לראות את השינוי, חשבתי לעצמי שזו עוד הוכחה לכך שאני חולם.

אני מנסה לרחף, אבל זה לא עובד הלילה. אני מנסה להישען לאחור ולרחף במצב של שכיבה במקום שבו אני עומד, אבל אני נופל לקרקע. אחר כך אני מוסר למישהו אשר עומד בתור לפני היציאה מהקניון מאוורר חשמלי שקניתי לפני כן, ואני אומר לו שזה חלום ואני יכול להפוך את זה לכל דבר שירצה. הוא מבקש שאהפוך את המאוורר לכלבלב, ואחרי שאני מוודא שהוא יוכל לטפל בו, אני מנסה להפוך את המאוורר לכלב, אבל מסתבר שאני לא מצליח לשנות אותו. האיש נותן בי מבט מוזר ומתחיל לפקפק שאולי אני איזה משוגע שטוען שכל זה חלום. אחר כך יצאתי החוצה וממש הרגשתי טיפות מים קטנות ואוויר קר יותר; זה היה יום חורפי קודר. לפתע אני שוב בתוך הקניון יחד עם עוד מישהו אשר עומד לקבל תמונות שפיתח. הוא מתקתק איזה קוד לתוך מחשב בחנות כדי לקבל קוד שיגיד לו מאיזה דלפק לקחת את התמונות. אני מרגיש שהצלילות הולכת ונעלמת, אבל עדיין יש לי איזו מחשבה על כך שארחף מעל האנשים ואפתיע אותם, אבל בסוף לא עשיתי את זה ואיבדתי את הצלילות.

סיפור מספר 2

לפני שבוע היה לי החלום הצלול הראשון האמיתי שלי!! השתמשתי בשיטה שבה מכוונים את שעון היד כך שיצלצל בכל שעה עגולה כדי שיזכיר לבצע בדיקות מציאות פעם בשעה. לילה אחד לפני שבוע ביצעתי בדיקות מציאות במשך חצי שעה לפני שהלכתי לישון. במשך כל השבוע הזה האותיות "ח.צ." (חלום צלול) היו רשומות בדיו על גב כף ידי השמאלית, ובאופן טבעי הן כבר דהו וכמעט נעלמו אחרי שבוע. לא חשבתי לרשום אותן שוב לפני שהלכתי לישון.

באותו לילה חלמתי שאני שוב בבית הקודם שלי בעיר. המוסך הפך ליחידת דיור בעלת חדר אחד. נכנסתי פנימה כאילו שהמקום עדיין בבעלותי, למרות שהוא כבר לא. מישהו בערך בגילי עמד שם בתוך מטבח נאה למדי והיה עסוק בהכנת ארוחת ערב למשפחה שעכשיו גרה בבית. הייתה לי תחושה שבתמורה לאוכל ולינה, התפקיד שלו היה לבשל. (המקום נראה יפה בשביל מוסך ישן שעבר הסבה, לא היה מפריע לי לגור שם). התיישבתי בסלון והסתכלתי בטלוויזיה, הייתה שם תוכנית הילדים "רחוב סומסום", אז קמתי והלכתי לבר/דלפק הגשה והתיישבתי על אחד משלושת הכיסאות שהיו שם. פשוט ישבתי לי והתבוננתי בו מבשל את הארוחה והרחתי אותה. הוא עדיין לא ידע שאני בחדר ומתבונן בו. בזמן שהסתכלתי עליו מבשל, נזכרתי ששכחתי לבצע את בדיקת המציאות האחרונה שהייתי צריך לבצע, אז הסתכלתי על גב כף היד השמאלית שלי וחיפשתי את האותיות "ח.צ." הדהויות, אבל כל מה שראיתי היה היד שלי ומיד הסקתי שזה לא חלום. אבל כאשר בחנתי שוב את כף היד, אחרי בערך 6 שניות, אות "ב" חלשה התחילה להופיע לי על העור.

חשבתי לעצמי: "אותיות לא מופיעות סתם ככה על עור הגוף, אתה חולם!!!" עם הידיעה הזו הסתכלתי שוב על היד והזזתי אותה מעט, והיא השאירה שובל צבעוני בזמן שזזה. לפתע הרגשתי כל כך מאושר ונרגש, וכשהתבוננתי שוב סביבי, החלום כאילו התגבש ונהיה מוצק בעקבות הידיעה הזו! כל הדברים בחלום, כולל אני בעצמי, היו כל כך אמיתיים!!!! לא האמנתי כמה ריאליסטי זה היה! זה היה יותר מריאליסטי! הרמתי את מבטי והבחור במטבח עמד עם חיוך גדול על הפנים! הוא נראה מאושר ומחה כפיים וצעק: "עשית את זה! כל הכבוד! האם זו לא הרגשה נפלאה?!?" הבטתי עליו בחזרה עם חיוך שיכול היה להישאר על הפנים שלי לתמיד, ולא היו לי מילים לתאר את האושר שהרגשתי! ואז הרגשתי שאני מכיר מצוין את הבחור במטבח, למעשה הרגשתי כאילו אני מכיר אותו כל חיי. הבטתי עליו שוב וראיתי אותו מאושר ועם חיוך גדול על פניו.

ירדתי מהכיסא כדי שאוכל להתנסות בהליכה במצב הזה. התחלתי ללכת וההרגשה של המכנסיים המתחככים ברגליי הדהימה אותי! זו הייתה הרגשה כל כך טובה ללכת! העברתי את ידי בשערות ראשי ואפילו זה היה מדהים!! יכולתי להרגיש כל שערה ושערה! הסתובבתי חזרה לבחור במטבח והוא פשוט התבונן עליי מחייך ומאושר.

רצתי אליו מאושר אל תוך המטבח ונתתי לו חיבוק ענק! זה היה ממש כאילו שאני נפגש עם החבר הכי טוב שלי שלא ראיתי שנים! לא יכולתי להאמין כמה מאושר שהייתי וכמה ריאליסטי היה כל מה שבמטבח. עיניי היו פעורות לרווחה. נפרדתי ממנו והיה לו מבט בעיניים כאילו שהוא מאושר בשבילי, וככל שאני התלהבתי יותר, ככה הוא יותר חייך וצחק. זה נראה כאילו ביליתי שם בערך 3 שעות מאושרות עם החבר הזה וגם בניסויי טיסה בחדר ובמעלה המדרגות.

אחר כך נעמדתי על רגליי ועלינו במדרגות כלפי מעלה, אבל כשהגעתי, החלום התחיל להחשיך ואז התעוררתי.

ניסיתי במשך כל אותו יום למצוא את ההיגיון פה ומאיפה אני מכיר אותו, אבל אני לא חושב שאני מכיר אותו בחיים האמיתיים. זה כל כך מוזר! איך זה שהכרתי אותו כל כך טוב והוא גם כן הכיר אותי. הרגשתי כאילו הוא חיכה לי שם במשך שנים כדי לפגוש אותי בחלום הצלול!!!

סיפור מספר 3

וואו! סוף סוף הצלחתי! החלום הצלול הראשון שלי! אוקיי, הלילה דווקא לא ניסיתי שום דבר. לא עשיתי בדיקות מציאות, לא השתמשתי בתוכנות לחלומות, לא השתמשתי בטכניקות מתקדמות ולאחרונה גם לא כתבתי יומן. כנראה היה לי מזל. אז ככה, אני הולך לחטיבה (בה אני לומד) באמצע הלילה. אני הולך בתוך איזה יער שאני לא מכיר ופתאום אני מוצא אופניים. אני עולה עליהם ורוכב משם. פתאום אני שומע צעדים מאחוריי. זה חבר שלי. הוא אומר שנלך יחד לבית הספר ואנחנו ממשיכים ללכת. כשאנחנו מגיעים, אני רואה אורות בחלונות בית הספר. כמה ילדים שאני מכיר יוצאים מבית הספר. הם מחופשים. אז אני מבין שזו מסיבת ליל כל הקדושים (האלווין). אני מסתכל בשנית על החבר שלי, הוא מחופש. אני רואה שאין לי תחפושת... אנחנו נכנסים לבית הספר. כולם רוקדים. פתאום אני נזכר שאין אצלנו מסיבות/נשפים כמו בארצות הברית, וחוץ מזה, לא חוגגים כאן את ההאלווין! כאן אני צלול. זה מדהים! הכול ברור ב-1,000,000%! אני מסתכל על אולם הספורט (שם הייתה המסיבה). הכול כל כך אמיתי... הוא נראה בדיוק כמו האולם האמיתי! ואז אני חושב שאולי בכל זאת זה לא חלום, די התאכזבתי, אבל נזכרתי שבשביל זה יש בדיקות מציאות. ניסיתי להעביר את היד דרך הקיר... והצלחתי!!! אני לא מאמין! אוקיי, אני זוכר את מה שקראתי באתר הזה, אני מנסה להירגע... (Keep Cool)

אני מנסה לזהות כמה אנשים. אני מזהה את רובם. את חלקם אני לא מכיר, אבל זכור לי שראיתי אותם לפעמים במסדרונות או דברים כאלה... מדהים. אני מתפלא מכך שהמוח שלי יכול בכלל לזכור אותם! הרי בקושי ראיתי אותם! אני חושב להגיד משהו לחבר שלי שעדיין לידי. אבל מה הטעם? זה הרי חלום, והוא לא באמת הוא! אז החלטתי לעוף. קפצתי... עליתי לגובה של בערך 70 ס"מ באוויר ונשארתי ככה למשך 10 שניות! ואז נפלתי על הרצפה והתעוררתי... רון.

סיפור מספר 4

אתמול קראתי פעם ראשונה על חלומות צלולים, ונזכרתי שכבר פעם חוויתי הרגשה של חלום צלול, אבל אז לא הבנתי את הפוטנציאל הטמון בתופעה ובנוסף המצב נמשך כ-5 שניות. אתמול, כשהלכתי לישון, קיוויתי בכל מאודי לחלום צלול ואכן בחלום חבר שלי אמר פתאום "רגע, זה חלום", ואז רץ לחדר סמוך. רצתי אחריו וראיתי שיש חלון קטן בחדר וראיתי את חבר שלי מעופף בחוץ. מייד הבנתי שזה חלום צלול וקפצתי דרך החלון וניסיתי לעוף, אך ריחפתי למטה בקושי והתחלתי "ללחך" את העשב. ניסיתי לעוף עוד הפעם עם ידיים שלוחות קדימה ועוד הפעם לא הצלחתי.

ואז נעמדתי על הרגליים ודמיינתי לעצמי שהרגליים שלי הם מנועי סילון - ובן רגע טסתי קדימה במהירות מסחררת וההרגשה הייתה אמיתית לחלוטין, פשוט מדהים!!!!!!!!

תוך בערך שלוש שניות החלום נעלם (כנראה בגלל שהתרגשתי כל כך), באותו לילה היה לי עוד חלום צלול קצר אפילו יותר שאותו אני לא ממש זוכר. כנראה שאני טוב בלחלום צלול, אבל אני גרוע בלהיזכר בחלומות.

מקווה לטיפים שימושיים לזיכרון ולחלימה צלולה - מתוך ניסיון, ולא מתוך האתר (המצוין!!). לילה טוב וחלומות צלולים... אביתר בלוזר. 12/03/0

סיפור מספר 5

היה לי הלילה חלום צלול! פעם ראשונה שיש לי חלום כל כך ארוך! זה החלום הצלול השני שלי, כשהראשון היה ארוך, אבל הצלילות שבו נמשכה שנייה.

אני לא זוכר איך קיבלתי את הצלילות, אבל אני זוכר מעט מהשלבים לפניה. הייתי באוטובוס ריק במושב ואחר כך בבית. בבית קיבלתי את הצלילות. ניסיתי להיזכר למה אני כאן ואיך הגעתי לכאן ולא נזכרתי. יצאתי החוצה צלול (ידעתי שזה חלום), בתחילה ניסיתי להעביר את היד דרך הקיר, וזה לא הצליח. ניסיתי להאמין שאני יכול, אבל לא הצלחתי וויתרתי.

עמדתי על המרפסת וניסיתי לעוף. התאמצתי במחשבה ולא הצלחתי. אז ניסיתי גישה יותר מעשית: קפצתי מהמרפסת. בהחלט ריחפתי יותר מאדם רגיל, אבל לא הצלחתי לגמרי לעוף. אז הלכתי במושב. ליד הבית של גלעד שפר ראיתי את גלעד רץ ומלמל לעצמו דברים. לקחתי אבן "שפיצית" לבנה מהכביש ואחזתי אותה ביד. ציוויתי עליה להפוך לרימון. זה לא הלך. ניסיתי מספר פעמים ולא הייתה תוצאה. המשכתי לרוץ אחרי גלעד והגענו לאזור גן הפעוטות. הוא המשיך לתוך הגן ואני בכביש. במבט חטוף ראיתי שליד הגן יש כמה זוגות אופניים וילדים גדולים בפנים (עדיין היה לילה!). בכביש שממולי הייתה גדר שכיסתה חצי מהצד השמאלי. היא לא קיימת במציאות. חזרתי אחורה. נעמדתי ליד הצרכנייה. לקחתי את הטבעת שחן נתנה לי ואחזתי אותה חזק בכף היד. "רימון!" אמרתי בתקיפות. כלום לא קרה. ניסיתי שוב. הפעם הטבעת, שהייתה כסופה, הפכה לירוקה. הבנתי שאני בכיוון הנכון. המשכתי לנסות. הפעם הופיע רימון קטן במקום שבו הייתה הגולגולת, והטבעת הפכה לצבע נחושת. מאוד שמחתי. הלכתי עם הטבעת כשהרימון מחובר אליה. התקרבתי לגן חובה. עבר שם אדם שלא זיהיתי. הוא אמר לי למשוך את הרימון ולזרוק.

משכתי אותו וזרקתי לכיוון הכביש. הרימון היה בערך 4 מטרים ממנו. הוא נבהל ורצה לברוח ממנו, אבל מהבהלה רץ לכיוון הרימון. אני צעקתי לו שירוץ לכיוון השני, וזה מה שהוא עשה. הרימון התפוצץ בקול נפץ גדול והותיר אחריו פס אש על הכביש. הלהבות היו בגובה של כמה מטרים. מאושר בהצלחתי, המשכתי ללכת לכיוון הבית שלי. הטלתי עוד כמה רימונים בדרך. ליד הבית ראיתי את ערן אבניאל. אחזתי את הטבעת בידי שוב, ואמרתי: "רימון רסס!". הופיע עוד רימון. לא הייתי בטוח אם זה רימון רסס או לא. זרקתי אותו אל השיחים שמול גן חובה, ואמרתי לערן שיזהר. אחרי כמה שניות התפוצץ הרימון, וחצי שנייה אחרי נשמעו כמה קולות נפץ (אלו היו הרסיסים הנפיצים שלו). שמחתי שהצלחתי וזימנתי רימון נפץ. המשכתי ללכת. פגשתי את שירלי ועוד כמה ילדים שאני לא זוכר. דיברנו קצת. אחרי כמה זמן אמרתי להם שהם רק חלק מהחלום שלי. הם קיבלו את זה בזלזול. יובל אמר לי שהפסדתי כמה שעות בבית ספר, ושאני מסטול. אמרתי לו שלא ידאג כי זה רק חלום. איבדתי את הצלילות והתעוררתי. זה מה שרשמתי ביומן החלומות שלי במחשב ב-Word דקה לאחר ההתעוררות. רשמתי זאת כזיכרון לעצמי, ולכן אין כאן תיאור של הזירה או הסבר על מי הם האנשים (את רובם הכרתי, והמקומות הם מטרים ספורים מהבית שלי). המראות היו מדויקים מאוד, מלבד כמה פריטים שלא קיימים במציאות (כמו הגדר באמצע הכביש). המראה היה אמיתי מאוד והתחושה מדהימה. וכמובן - תודה לכל מי שאחראי על בניית האתר, שבלעדיו לא הייתי עובר את החוויה המדהימה הזו.

סיפור מספר 6

שלום לכולם, זאת הפעם הראשונה שאני כותב בפורום הזה. גיליתי את האתר לפני כמה ימים, ומאז אני לא יכול להפסיק לחשוב על הנושא הזה. בכל מקרה, אני כותב כדי לספר על החלום הצלול הראשון שלי!!!

זה קרה בזמן שישנתי אחרי שכבר התעוררתי משש שעות שינה, ונרדמתי שוב. בחלום, המשפחה שלי הלכה למקום כלשהו ואני נשארתי לבד. כל הזמן חפצים זזו ממקום למקום, שמעתי קולות מוזרים ולא הבנתי מה קורה (למרות שלא חשבתי לרגע שיכול להיות שזה חלום, זה היה ריאליסטי לגמרי). אחר כך הייתי ליד המחשב וניסיתי לשמוע שירים, וכל פעם קרה אותו הדבר: השיר התחיל למשך מספר שניות ואז התחלף במעין תערובת מוזרה של צרחות ועוד כל מיני דברים שהתאימו לאווירה הכללית של החלום. בנוסף, שמתי לב לכך שמד ההתקדמות (במחשב) הולך אחורה במקום קדימה. זה חזר על עצמו מספר פעמים עד שפתאום חשבתי לעצמי: היי, מה שקורה לי זה בדיוק כמו שאמרו באתר הזה שקורה בחלומות עם מכשירים חשמליים. באותו רגע הבנתי שאני חולם. אחרי זה ראיתי על המסך מעין שיר כזה עם מנגינה ומילים שמקפצות בהתאם, וחשבתי שזה מאוד מרשים שהמוח שלי יוצר את זה (משום מה, באותו רגע זה היה נראה יותר מרשים מזה שהמוח שלי יצר עולם שלם שכולל בתוכו את הדירה שלי ואת המשפחה שלי). לאחר מספר שניות של התבוננות בשיר חשבתי לעצמי, למה אני ממשיך לשבת כאן כשיש לי עולם שלם לחקור עם חופש מוחלט? וכבר תכננתי לקום ולנסות לחקור את המקום שבו אני נמצא, ואת היכולת שלי לשנות אותו. אבל אז, לפני שהספקתי לעשות משהו, הכול החשיך והתעוררתי, עוד הספקתי לחשוב על הטכניקות להארכת החלום, אבל זה היה מאוחר מדי.

סיפור מספר 7

הרבה זמן לא דיברנו אבל היום, ה-18.1.01, יש סיבה טובה. היום בלילה חלמתי חלום צלול וזה היה כל כך כיף, עפתי 15 שניות ואז התעוררתי. אני מאוד מאושר. טוב, מהתחלה:

הייתי עם 2 חברים באמצע שום מקום, ישבנו על דשא ומסביב היה ירוק (העיר הייתה רחוקה). חבר שלי (במציאות) כל הזמן מתעצבן שהוא שוכח לעשות בדיקת מציאות, אז בחלום הוא התעצבן גם ואמר שהוא לא עשה בדיקת מציאות. אז הוא ניסה להכניס את האצבע לדשא ולא הצליח. ואז אני הסתכלתי מסביב ואמרתי לו: "תראה, בטח שזה חלום, איך הגענו לכאן?". אבל עדיין לא הבנתי באמת שזה חלום. ואז הסתכלתי על השעון וראיתי בשניות 6 והסתכלתי שוב וראיתי 29.85. ישר קפצתי והתחלתי לעוף. ברגע שעפתי נדלקה מנורה ליד עמוד חשמל מצד שמאל שלי, ואז התחלתי להיזכר שזה כמו מציאות מדומה ברמה הכי גבוהה וזה היה נכון. וגם נזכרתי שאם מתרגשים אז מתעוררים, אז השתדלתי לא להתרגש. בתחילת הטיסה עפתי נמוך, מטר מהקרקע, וכשעפתי ליד הקרקע הייתה מעין גבעה קטנה מאוד ולא הצלחתי לעלות יותר מזה. אבל אחרי שנייה שהגעתי לפסגה של הגבעה זה נתן לי תנופה ועליתי לגובה של עמוד חשמל. עפתי מעל שדה ירוק יפה שרק רחוק רחוק ראו עיר. באמצע הטיסה התחלתי לעוף בין חוטי החשמל וזה היה מגניב, ראיתי אותם עוברים לידי במהירות כאילו שטסתי ב-100 קמ"ש. הרגשתי את הרוח בפנים והיו לי צמרמורות במציאות (הרגשתי בחלום את הצמרמורות שבמציאות). ואחרי 20 שניות התחיל להיות שחור, אז הסתובבתי ואמרתי: "הגבר רמת צלילות", אבל זה היה מאוחר מדי. כתבתי את החלום ברגע שהתעוררתי. כשהתעוררתי מהחלום היו לי דפיקות לב חזקות מאוד, מעניין למה. להתראות, מעוז.

סיפור מספר 8

היום היה לי את החלום הצלול הראשון שלי!

בלילה היה לי חלום רגיל והתעוררתי ממנו וחזרתי עליו בראש כדי שבבוקר אני אזכור אותו, ואז נרדמתי שוב וחלמתי את החלום הצלול. יכול להיות שהצלחתי בהשפעת החלום הקודם.

החלום הולך ככה: אני הולכת עם חברה שלי לבית ספר ואנחנו עוברות בדרך ליד טלפון ציבורי, ולידו יש מכונית שחונה אבל יש בה מישהו. ואז חברה שלי אומרת לי שצריך לבוא לקחת אותה או משהו כזה, אבל לא האוטו הזה. ואז המכונית משתנה למכונית אחרת שזו המכונית של חבר שלה, ואני אומרת לה: "זה לא יכול להיות! המכונית השתנתה! את חולמת!" באותו רגע הייתי בטוחה שהחלום הצלול שייך לחברה שלי, זאת אומרת שידעתי שאני בחלום צלול אבל לא הייתי מודעת לזה שזה החלום שלי.

ואז היא אמרה: "לא, עזבי שטויות". אז אמרתי לה שתנסה להעביר את היד שלה דרך הטלפון, והיא באמת העבירה את היד שלה דרך הטלפון. ואז פתאום הבנתי שזה בעצם החלום שלי ואני נמצאת בתוך החלום הצלול של עצמי, אבל נראה לי שיותר התלהבתי מזה שגם לי וגם לחברה שלי יש חלום צלול באותו זמן מאשר מהעובדה שיש לי חלום צלול (דרך אגב, עד סוף החלום לא קלטתי שחברה שלי לא חולמת יחד איתי). ואז אמרתי לה: "טוב, אם זה חלום צלול, אז מה אנחנו עושות פה?" אז היא אמרה לי: "את צודקת, אני רק אלך הביתה להביא את הפלאפון שלי". ואז אמרתי לה: "את לא צריכה לחזור הביתה בשביל זה", ומיד הפלאפון שלה הופיע לה ביד. ואז המשכנו ללכת וראיתי 4 חיילות ועשיתי מעין סלטה מעליהן. ואז אני מוצאת את עצמי בתוך פארק ענק והכול מסביבי מלא דשא, ואני נזכרת שחלומות צלולים אמורים להיות ריאליסטיים, אז אני מתחילה להסתכל מסביב ובאמת הכול נראה מאוד מציאותי. אני אפילו מרגישה את הרוח בפנים ואני נוגעת בגדר של הפארק. הגדר עשויה ממתכת וממש יש לי תחושה ביד כאילו אני נוגעת במתכת. ואז אני מחליטה לחפש את מי שחלמתי עליו בחלום הקודם (כנראה רציתי לספר לו שחלמתי עליו קודם). אז אני מתחילה לחפש אותו אבל אני מחליטה תוך כדי לראות אם אני יכולה לעוף. אז אני עפה וזה כל כך מגניב! אני עוברת דרך העננים ורואה הכול מלמעלה, ואז ברגע הזה התעוררתי... כל החלום היה בסך הכול 3-4 דקות אבל זה בהחלט היה שווה! ענת.

סיפור מספר 9

הבוקר התעוררתי בשמונה בבוקר והייתי די מאוכזב מכך שלא היה לי חלום צלול. החלטתי ללכת קצת סביב הבית ואחר כך לחזור לישון, אני שמח מאוד שכך עשיתי!

החלום - אני מוצא את עצמי יושב ונוהג במכונית שלי בתוך רחוב שוק קניות עמוס, זמן קצר לאחר שתיקנתי אותה אחרי שנגנבה בבוקר. ניידת משטרה מאחוריי מורה לי לרדת לשולי הכביש. אני מחנה ויוצא החוצה מהמכונית בזמן שהשוטרים יוצאים מהניידת ובאים לקראתי, ארבעה שוטרים קשוחים ומאיימים. הם מתחילים לחקור אותי בקשר למכונית ומה שיש לי בתא המטען. אני מודאג מאוד וכבר מדמיין את עצמי הולך לכלא לשארית חיי. אני יודע שהמכונית שלי נגנבה לפני כן בתחילת היום. אני חושד שהם מחפשים משהו ספציפי במכונית כמו סמים או ציוד גנוב... באותו זמן אני מביט שוב במכונית שלי ופתאום רואה שהיא צבועה בצבע שונה מהרגיל. ואז אני מתחיל לצעוק: "חכו רגע, זה לא יכול להיות!" ואני רץ במהירות לכיוון מרכז הכביש. השוטרים צועקים עליי ודורשים ממני לחזור לניידת להמשך החקירה. "לא!!" אני עונה להם וממשיך להגיד לעצמי שזה חייב להיות חלום. כשהסתובבתי חזרה למקום שבו עמדתי קודם עם השוטרים, המכונית שלי והשוטרים נעלמו. באותו רגע ידעתי שזה חלום והרגשתי הקלה מכך שהמשטרה לא באמת עצרה אותי. התרגשתי, הייתי מודע לזה שזה חלום וידעתי שאני בעצם חולם, זה היה בלתי יאומן.

ואז אמרתי לעצמי שאם אני חולם אז אני יכול לעוף. התחלתי לרוץ לאורך הרחוב (כן, אני יודע שזה יישמע טיפשי) והתחלתי לנופף בידיי, קיוויתי שאף אחד לא מסתכל רק למקרה שאולי זה לא באמת חלום. הנפתי את ידיי לכיוון השמיים (משהו בסגנון סופרמן) וכמו חץ התחלתי לעלות למעלה למעלה וגבוה. עכשיו, החלק הזה היה מדהים משום שבחלום הצלול הראשון שלי לא הצלחתי לעוף גבוה יותר מגובה צמרות העצים אפילו כשמאוד התאמצתי. הפעם יכולתי לעוף גבוה מאוד, בערך כמה מאות מטרים מעל הבתים. זה היה עוצר נשימה, הצבעים היו כל כך אמיתיים, הכול נראה כל כך אמיתי, בהיר וברור. הבהירות הייתה מעולה וכך גם הריחות אותם הרחתי. הבטתי למטה לכיוון אחד מגגות הבתים וראיתי עלים שנשרו או הועפו אליו. ניסיתי כל מיני סגנונות טיסה: ידיים מונפות קדימה, ניפנוף, ידיים לצידי הגוף וראש קדימה. יכולתי לשנות גובה וכיוון, והמהירות שעפתי בה, וואווווו, המהירות הייתה לא מהעולם הזה! שום דבר, אבל שום דבר לא ניתן להשוואה.

אחרי שעפתי זמן מסוים הגעתי לאיזה שוק בתוך איזו עיר קטנה והחלטתי לרדת למטה, לחקור את הסביבה. התחלתי ללכת בתוך העיר כאשר אני מודע לגמרי לכך שזה חלום ושאני בעצם ישן עכשיו בבית בתוך המיטה שלי. הייתי פשוט מוקסם! בלי לפרט יותר מדי, ניגשתי למישהי שעמדה לידי ו... פשוט לא יכולתי לעמוד בפני הידיעה שאני יכול לעשות כל דבר שאני רוצה בלי להסתבך, אתם בטח מבינים אותי (אני מקווה!).

סיפור מספר 10

אוקיי אנשים, אני יודע שאני מתחיל להציק אבל הלילה היה לי חלום צלול נוסף. כנראה יש לי כישרון טבעי או משהו (-; או שסתם יש לי מזל. בכל מקרה, ניגש ישר לעניין:

אני עומד בתוך בית לא מוכר. איש זקן עומד לידי, וחלון מאחוריו מציף את החדר באור. הוא עומד מימיני, ומולי שולחן צמוד לקיר ועליו עיתון. כשרכנתי לקרוא את העיתון, נהייתי צלול. אני לא יודע איך, אולי בגלל שהוא השתנה או משהו. בכל מקרה, כשהבנתי שאני חולם, החלטתי לראות מה כתוב בעיתון. לתדהמתי היו בו ממש כתבות וכותרות, יחד עם תחזית מזג אוויר וכמה ידיעות שוליות עם תוכן ועוד. היו ממש מילים על הדף! ממש הדהים אותי לגמרי שהמוח שלי הוא כל כך רב עוצמה שהוא מצליח ליצור דוגמה מושלמת של עיתון. אני לא זוכר מה אמרו הכותרות, פרט לזה שאחת דיברה על אלגור בקשר לבחירות... ממש הפתעה (-;. בערך בזמן הזה החלטתי לבחון את כוחי בשינוי החלום שלי. בקיר מולי הייתה דלת, בצד ימין של השולחן. היא הייתה פתוחה, אז סגרתי אותה. בנקודה הזו שמתי לב שחברה שלי עומדת לידי. רציתי להרשים אותה אז דמיינתי שמחוץ לדלת יש יער. פתחתי את הדלת, אבל "אוי ואבוי", אין יער. אנחנו נמצאים למרגלות הר שומם ענק שמתרומם מולנו. אבל פתאום, עצי אורן ענקיים מתחילים לצוץ מתוך האדמה, תחילה מראש ההר. התחלתי לנופף בידיי, ולשמחתי, יכולתי לשלוט על המקומות בהם העצים מזנקים מהאדמה. מסיבה מסוימת, שיר דרמטי, ממש מגניב, התחיל להתנגן לו, כאילו שאני בסרט או משהו. הכול היה מאוד דרמטי והיה ממש כיף ליצור ככה את היער. בכל מקרה, לפתע הופיעה חבורה של אנשים אשר נראה כאילו הם חוגגים את הופעת היער החדש. הם טיפסו על ההר ואחר כך החליקו ממנו ודברים מהסוג הזה. בנקודה הזאת ראיתי שהחלום עומד להסתיים והכול התחיל להיות שחור. התחלתי להסתחרר ולקפוץ למעלה ולמטה, והצלילות של החלום חזרה בכזו בהירות שזה הפתיע אותי לגמרי. העובדה שאני בעצם חולם הדהימה אותי לחלוטין. אני חושב שהקפיצות עוזרות באותה מידה כמו הסיחרור. הדבר הנפלא היה שממש הרגשתי את הלב שלי דופק במהירות כתוצאה מהפעילות האירובית שלי (: אולי זה היה באמת הלב האמיתי שלי, (משיכת כתף) לא יודע...

סיפור מספר 11

אני בכיתת ההיסטוריה בתוך בית הספר, אף על פי שהיא לא נראית ממש כמו הכיתה שאני מכיר, והאנשים שאני מכיר גם כן לא שם, רק המורה מוכר לי. משום מה אני מבין לפתע כי אני חולם ואני מנסה לחפש את השעון הלבן הטיפשי, אבל הוא לא בחדר... אז אני הולך לעבר אחד השולחנות ולוקח ספר, ואני מוודא שאני באמת חולם לפני שאני עושה משהו טיפשי... כמו שתיארתי לעצמי האותיות המטופשות בספר ההיסטוריה באמת משתנות, אבל מסיבה מסוימת המורה מנסה למנוע ממני מלהסתכל בספר!! אבל אני "צלול" בכל מקרה, אז אני מחליט לתת לאחד הילדים אגרוף בפנים... הוא נופל, זה נראה משעשע למדי... אני די מופתע מכך שלא התעוררתי אבל מצליח להישאר רגוע ולהמשיך ליהנות מהחלום... אז בכל מקרה, אני עדיין בחדר, מדבר עם אנשים אחרים, וסתם מתבונן סביבי ונדהם מכך שהכול נראה כל כך אמיתי... ואז אני חושב, משעמם! הגיע הזמן לנסות משהו משעשע, ואז אני פשוט יוצא החוצה מהכיתה... והדבר הבא שאני זוכר הוא שאני בחדר השינה של האחים שלי. אני מחליט לעוף... אני פותח את החלון... מטפס למעלה וקופץ, אבל אני לא כל כך עף אלא נוחת לקרקע... אז אני קם, ומנסה סתם לקפוץ למעלה ולעוף... וזה לא עובד... אני חושב לעצמי "לעזאזל"!! אני לא מצליח לעוף... נו טוב, זה עדיין כיף! לפתע אמא שלי יוצאת החוצה ואומרת לי להיכנס פנימה. אני אומר לה שאני מנסה לעוף... ואז החלום מסתיים ואני מתעורר...

סיפור מספר 12

בחלום הצלול שהיה לי אתמול (ואין לי הרבה כאלה), הבחנתי בקיר אבנים ופשוט הייתי חייב לנסות את ה"טריק" של הכנסת היד לתוך הקיר. נראה שביזבזתי "שנים" ליד הקיר הזה רק כדי לדחוף את היד לתוך האבנים. דבר ראשון הייתה לזה תחושה של ספוג כשלחצתי את האצבעות שלי פנימה. אחר כך לחצתי את האצבעות שלי ישר לתוך הקיר המוצק וראיתי אותן נעלמות בקלות לתוך הקיר, תוך כדי כך הכיתי בקיר עם היד השנייה שלי רק כדי לראות שהקיר באמת מוצק!

הייתי מרותק ואף על פי שזה נשמע אולי עצוב, הייתי מוקסם וביזבזתי כמעט את כל החלום במשחקים עם הקיר הזה. צחקתי כל כך הרבה וכל הזמן המשכתי להגיד לעצמי: "אני חולם חלום צלול וזה כל כך מגניב!!" בנוסף, השתמשתי גם בשיטה שלמדתי כאן בקבוצת הדיון: כשהחלום התחיל לדהות ולהיעלם, פקדתי - "הגבר רמת בהירות", וזה באמת עבד ממש מול עיניי. ואז התחלתי לעוף כדי לחקור עוד דברים... אבל למרבה הצער איבדתי את הצלילות והחלום המשיך כחלום רגיל.

סיפור מספר 13

היו לי עד היום מעט מאוד חלומות צלולים, אבל אלו שהיו לי היו עוצרי נשימה. לאלה מכם שעדיין מתאמצים ומצפים לחלום הצלול הראשון שלהם, אל תוותרו. ברגע שתתנסו בזה, יישאר לכם חיוך על הפנים במשך הרבה מאוד זמן, תסמכו עליי!

סיפור מספר 14

אני יודע שאת רובכם זה לא מעניין, אבל אני כל כך מתרגש! היום בבוקר חלמתי את החלום הצלול הראשון שלי. בחלום הסתכלתי במראה ופתאום ראיתי שיש לי בית חזה שעיר ומכוער (ראיתם את הסרט עם אוסטין פאוור?). ואז הבנתי שבשום אופן זה לא יכול היה לצמוח כל כך מהר, זה חייב להיות חלום! קראתי שאנשים מתעוררים מהר מאוד ברגע שהם מבינים שהם בעצם חולמים, אז קפצתי במהירות מהחלון הכי קרוב וניסיתי לעוף, וזה עבד, עפתי במשך 20 שניות ואז התעוררתי, אבל עדיין זה היה מדהים ויותר מציאותי ממה שאיי פעם תיארתי לעצמי שזה יהיה. עכשיו אני רק צריך ללמוד איך להאריך אותו שימשך יותר זמן!

חלמתי חלום ותהיתי במשך דקה אחת האם יכול להיות שזה חלום. בדקתי מספר פרטים סביבי והכול נראה כל כך אמיתי שהייתי משוכנע שבשום אופן לא ייתכן שזה חלום. אחר כך התעוררתי והבנתי שזה כן. מדהים! החלומות שלי נראים כל כך מציאותיים שלפעמים אני תוהה אם איי פעם אני אצליח לחלום חלום צלול...

סיפור מספר 15

הבוקר היה החלום הצלול הראשון שלי אחרי שבוע שבו התאמנתי לפי ההוראות המופיעות בספר של המכון לחקר חלומות צלולים ובספר "חקירת עולם החלומות הצלולים" של דוקטור לה-ברג'. על שניהם אני מאוד ממליץ!

אני בחצר האחורית שלנו. אני מסתכל על הצמחים שלי, אשר במציאות נראים מאוד גדולים ובריאים, אבל עכשיו הם נראים קטנים וחולים. ואז אני חושב לעצמי: "איזה מזל שבמציאות הם מאוד בריאים, וזה בסך הכול חלום!" ופתאום אני צלול!! ולפתע הכול נעשה חשוך. אני מתרכז בקול של חבר שלי אשר נמצא שם לידי, ותופס את היד שלו, והוא מושך אותי חזרה לתוך החלום תוך כדי שהוא צוחק. אני מודה לו והולך קצת, אבל הדברים מתחילים שוב להיעלם. אני נזכר שקראתי בספר של דוקטור לה-ברג' שיש לפעול בצורה הדדית עם דברים המתרחשים בחלום כדי להאריך אותו, אז אני רץ לתוך המחסן ומדליק את האור, ופתאום הכול שוב מואר! אני חוזר לגינה והכול נראה רענן, ירוק ורטוב, ואני מתרגש. הכול נראה כל כך אמיתי! אני אומר לחבר שלי שאני יכול לעוף עכשיו, והוא מתחיל לצחוק. אני קופץ לכיוון השמיים ומתחיל לעלות גבוה מעל הבית שלנו, ושוב הכול מתחיל לאבד צבע ואני יודע שאני מתעורר, אבל לא אכפת לי! אני מוצא את עצמי שוכב במיטה וחושב לעצמי: "וואוו! כמה אמיתי זה היה!!"

סיפור מספר 16

אני בחדר האמבטיה אחרי שלא מזמן "התעוררתי". אני מוריד את הגופייה לפני שאני נכנס למקלחת, ואז בטעות אני קורע אותה מאחור. אני מסתכל במראה ורואה לפתע שיש לי שיער ארוך (כמו שהיה לי לפני כמה שנים), ואני מתחיל לחשוד שאולי אני חולם. אני מתבונן סביבי ורואה על הקיר את הטפט הישן בצבעי ירוק וצהוב עם פסים, שאותו אני זוכר מהתקופה שהייתי ילד. תוך רגע אני נהיה "צלול", ואז אני יוצא ערום ורץ בחיפזון החוצה, עובר ליד הוריי ההמומים אשר נמצאים במטבח, ואני צועק להם: "זה חלום ואני חייב לעוף!" כשאני מגיע לכביש אני קופץ למעלה ומתחיל לעוף. אני מרגיש את השמש החמה שזורחת מעליי, אך כמעט מייד דעתי מוסחת על ידי שתי בחורות יפות, כל אחת בצד אחר של הרחוב. אני בוחר אחת מהן ועף אליה, כשאני מתקרב אני מזהה אותה כאחת החברות הקודמות שהיו לי. אני מתגנב מאחוריה ושם את הידיים שלי על עיניה, אבל אז היא מתלוננת על כך שאני מתנהג בגסות רוח. אז אני אומר לה: "לא תמיד הייתי כזה גס רוח, נכון?" והיא מזהה את הקול שלי. היא קופצת ומתחילה לנשק אותי, אבל אז אני מרגיש שאני מתחיל להתעורר. אני מתרכז בנשיקה במשך זמן מסוים, אבל תוך זמן קצר אני מתעורר...

סיפור מספר 17

אתמול בלילה היה החלום הצלול הראשון שלי. הייתי מודע לגמרי וידעתי שאני חולם. כשהבנתי שכל מה שאני רואה זו בעצם יצירה של המוח שלי, הכול נהפך פתאום כל כך "חי", אמיתי ובלתי רגיל. זה נראה כאילו אני בכלל לא חולם, אבל ידעתי שאני כן! בכל מקרה, החלטתי לעשות כמה בדיקות מציאות כדי להיות בטוח, והפתעה - גיליתי שאני חולם! רציתי לעשות דברים כמו לפגוש מישהי מפורסמת או לדבר עם מישהו (הייתי לבד בחלום, כולם היו ישנים), אבל לא ידעתי מה לעשות כי הייתי בבית. ניסיתי לדמיין דלת שמופיעה, ואז אוכל לצאת דרכה החוצה ולהיות במקום שאני רוצה, אבל כל זה גרם לי להתעורר. אתם צריכים לראות את יומן החלומות שלי אחרי החלום הצלול המדהים שהיה לי אתמול. רשמתי "וואוווווו" באותיות ענקיות 50 פעם לפחות לפני שיכולתי לעצור את עצמי ולכתוב את החלום הזה. בתקופה האחרונה היו לי מספר חלומות צלולים שהיו פשוט מדהימים, אך כולם היו קצרים מאוד ונמשכו בערך 5 שניות כל אחד. החלום הזה לעומת זאת נמשך 10 דקות מטורפות!!!

סיפור מספר 18

אני זוכר שעפתי ואז חשבתי לעצמי: "תחזיק חזק, זה חייב להיות חלום!" הסתכלתי על הידיים שלי והן נהיו כל כך ברורות ואמיתיות. הייתי מודע ב-100% ויכולתי לקבל החלטות ממש כמו בזמן שאני ער בחיים האמיתיים. התחלתי לעוף מעל כמה גורדי שחקים, הגעתי למהירות ממש בלתי רגילה. אחר כך עפתי מעל כמה נופים מדהימים, המרהיבים ביותר שראיתי איי פעם בחיים שלי. מפלי מים צבעוניים התיזו עליי מים כשסטסתי מעל כמה הרים ירוקים מדהימים. ואז התחלתי לחשוב שכדאי לשנות את הנוף, בכל אופן אני מגלה שהדרך היחידה שבה אני יכול לעשות את זה היא על ידי כך שאני מדמיין את הנוף שאותו אני רוצה מאחורי אחת הפניות.

אני עף מעל אחד ההרים, מדמיין את הנוף החדש שרציתי, וזה עובד! חוף ים מקסים מלא חתיכות. אחר כך התחלתי לטוס לכיוון הכוכבים, אבל איזה פחד מוזר עצר אותי מלעבור דרך העננים. המשכתי לעוף גבוהה בשמיים וניסיתי לדמיין מגלשת מים גדולה שבעזרתה אוכל לרדת חזרה למטה, אבל בשלב הזה החלום התחיל להסתיים ונהיה מעורפל. הכול התחיל להיות אפור. לפתע ראיתי את המגלשה שחיפשתי והתחלתי לגלוש בתוכה למטה, אבל אז התעוררתי, כולי מזיע.

סיפור מספר 19

התעוררתי מתישהו במהלך הלילה. הסתכלתי בשעון, הוא הראה שהשעה 1:11 (-;. קמתי והלכתי לשירותים. רציתי לעשות בדיקת מציאות כשלפתע הדלת נפתחה על ידי משב רוח. סגרתי אותה והלכתי להדליק את האור כדי להתעורר קצת, אבל הדלת נפתחה שוב. סגרתי אותה שוב כי לא רציתי להעיר את אשתי. אחר כך חזרתי למיטה, וממש לפני כן הסתכלתי שוב בשעון כדי לראות מה השעה - 5:07! האאאאאאאא! התעוררות כוזבת!

סיפור מספר 20

לפני כמה שנים ראיתי כתבה בטלוויזיה על ה-"DreamLight" (מכשיר ליצירת חלומות צלולים) בתוכנית בשם "מעבר ל-2000" בערוץ דיסקברי. מסיבה מסוימת נזכרתי בזה לילה אחד וחיפשתי באינטרנט חומר בקשר לזה. זמן קצר אחר כך הזמנתי את מכשיר ה-"DreamLight", אבל אפילו עוד לפני שקיבלתי את המכשיר כבר היה לי החלום הצלול הראשון שלי, כנראה בגלל שהייתי כל כך להוט מהעניין. לילה אחד שכבתי ליד אשתי במיטה והחלטתי לעשות בדיקת מציאות מהירה לפני שאני הולך לישון. השתמשתי בשעון היד הדיגיטלי שלי בגלל שהוא מצפצף בזמן שלוחצים בו על הכפתור. הכול היה נורמלי. מיד לאחר מכן ביצעתי את הבדיקה הזאת שוב, ולתדהמתי השעון השמיע רעש שנשמע כמו ירייה חלשה של אקדח... הסוללות בטח עומדות להיגמר... לא, רגע... סוללות שנגמרות לא גורמות לדברים כאלה! התהפכתי מיד ואמרתי לסנדי: "מתוקה, אני חולם! ממש עשיתי את זה!!!" היא הייתה מאוד גאה בי, לפחות אשתי שבחלום גאה בי. לא האמנתי כמה שחדר השינה שלנו נראה ברור ומפורט. נזכרתי שקיבלתי אי-מיילים מאנשים שחולמים חלומות צלולים, ומהניסויים שפורטו בהם בקשר ל-"DreamLight". ידעתי שאני יכול לעבור דרך חפצים מוצקים, אבל תהיתי לגבי המוצקות של הגוף שלי עצמי בחלום. אמרתי לסינדי שבחלום: "היי חומד, תראי את זה..." יצאתי מהמיטה, החזקתי את ידי השמאלית כלפי מעלה והעברתי את היד השנייה שלי דרך כף היד השמאלית. כשמשכתי אותה חזרה החוצה, החור התמלא כמעט מיד, כאילו שהוא היה נוזלי. משהו בסגנון של השוטר מהסרט "שליחות קטלנית 2". סינדי שבחלום הייתה המומה כמו שגם אני הייתי. תוך כדי ההתלהבות החלטתי לעוף (למעשה לרחף). עמדתי ליד המיטה ואמרתי לסינדי שבחלום: "אם את חושבת שזה מדהים, אז תראי את זה..." והתחלתי לרחף כלפי מעלה מעל המיטה בצורה מאוזנת. שייטתי עד שהייתי ממש מעליה, פנים מול פנים. אחר כך נתתי לה נשיקה לוהטת ומלאת תשוקה. רק השפתיים שלנו נגעו כששאר הגוף שלי ריחף מעליה ללא תזוזה. זו הייתה ה"התמזמזות" הנהדרת ביותר שהייתה לי בכל הזמנים.

כשסיימנו, נזכרתי בניסוי שקשור להתבוננות במראה בזמן חלום. אז במקרה בחיים האמיתיים יש לנו מראה גדולה שממוקמת ממש מחוץ לחדר השינה. כצפוי היא הייתה שם גם בחלום. אבל כשעמדתי מולה, נבהלתי כל כך עד שנשימתי כמעט נעצרה. ההשתקפות שלי הייתה של גוף רזה וכחוש, כמו של אדם מורעב, חסר קווים אופייניים ומעוות. הניסוי מציע לנסות ללכת לתוך המראה, אבל הפחד היה חזק ממני. איך חלום מקסים כל כך יכול להפוך לסיוט שכזה? החלטתי לחזור לחדר השינה ושם סיפרתי לסינדי מה קרה. כשעמדתי לידה ראיתי שהחלום מתחיל לדהות והופך לשחור ולבן, וגם הבהירות התחילה להיעלם. נזכרתי ש"סיחרור" היא דרך מעולה להישאר בחלום צלול וכך עשיתי. "אני מאבד את זה", אמרתי לה. זמן קצר אחר כך אני מתעורר. כל כך התרגשתי מכך שחלמתי ממש עכשיו חלום צלול, אבל סינדי האמיתית לא העריכה את זה במיוחד כשהערתי אותה רק כדי לספר לה את זה. חסר תועלת...

סיפור מספר 21

אתמול בלילה, הניצנוצים (מהמכשיר) פעלו מספר פעמים במשך החלום שלי, אבל לא הצלחתי לזהות אותם מיד, אבל אז זה היכה בי מה שקורה פה. הייתי בדירה הישנה של ההורים שלי ובחוץ השתוללה סופת ברקים ורעמים והניצנוצים של ה-"Novadreamer" הופיעו כברקים! ואז הבנתי לפתע שאני חולם והתרגשתי ביותר. הייתי מודע לגמרי לכך שאני חולם והחלטתי לבחון מספר פרטים קטנים כמו הדלת בחדר השינה שדרכה נכנסתי לחדר. יכולתי ממש לגעת ולהרגיש את החריצים המורכבים שעל מסגרת הדלת ואת החספוס של הצבע על הקיר. אחר כך אמרתי לעצמי: "טוב, זה חלום ואני אאשר את זה על ידי כך שארחף בזהירות לצד השני של החדר" ובעדינות דחפתי את רגלי ועפתי בקלילות לנקודה שעליה הסתכלתי. אחר כך הסתכלתי החוצה דרך החלון אל הגינה שלנו שבה נמצאת בריכת השחייה. החלטתי לרחף דרך החלון, ומאחר ואני חולם אז אין טעם לפתוח אותו, אני יכול פשוט לרחף דרכו ישר החוצה, וכך עשיתי! ללא שום ספקות בקשר לזה! מיד כשיצאתי, יכולתי ממש להרגיש את האוויר שבחוץ, שמעתי את הציפורים מצייצות ואפילו ראיתי את כתמי האור מהשמש אשר מנצנצים על פני המים בבריכה. הצבעים נראו כל כך "חיים" ואמיתיים, לא פחות מאשר בחיים עצמם. בנקודה הזאת ציינתי לעצמי שוב שאני יודע שזה חלום ועלי לציין שהכול נראה ריאליסטי ביותר ולמעשה אי אפשר להבחין בהבדל כלשהו לעומת העולם האמיתי. רמת הפירוט ותחושת המגע של דברים היא פשוט ריאליסטית לחלוטין. בשלב הזה התחלתי לרחף מעל הבריכה אבל כל כך התרגשתי שהתעוררתי (בעיה נפוצה אצל אנשים שמתחילים בתחום החלומות הצלולים כפי שהבנתי), אבל עם חיוך גדול על הפנים ותשוקה מחודשת וחזקה למרדף אחרי החלום הצלול!

סיפור מספר 22

שלום לכולם. החלום הצלול הראשון שלי היה כשהייתי בן 19 (דרך אגב, שמי ג'ף, אני חדש כאן ואני מהולנד). הלכתי בשכונה כשפתאום הבנתי שאני חולם. "וואוו", חשבתי לעצמי, "עוד מעט אני אתעורר ואתחיל את היום, מה אני עושה עכשיו?". ואז ראיתי את החנות בקצה הרחוב שבה אני בדרך כלל קונה לי אוכל. הלכתי ונכנסתי לחנות, זמן קצר לאחר מכן התחלתי לאכול חטיפים, עוגיות ו"טונות" של שוקולדים. מאוד התפלאתי מכך שהטעם היה כל כך אמיתי. אחר כך בעל החנות דרש ממני לשלם עבור כל הדברים. הייתי משועשע ואמרתי לו: "בחייך בן אדם... זה חלום". ועזבתי את החנות, התעוררתי אחרי מספר רגעים וחשבתי לעצמי איזו חוויה נפלאה זו הייתה!

סיפור מספר 23

בחלום הצלול שהיה לי הייתי מלצר (מתלמד) באיזו מסעדה דמיונית ושרתתי את הלקוחות כשלפתע הפלתי מגש מלא במשקאות. הזכוכיות התפזרו לכל עבר. למרות שידעתי שאני חולם והייתי מודע לגמרי בתוך החלום, דרכתי בטעות על שבר של אחד הבקבוקים השבורים. השבר נכנס ישר לתוך הנעל ואל תוך כף הרגל שלי. כל המלצרים הגיעו בחיפזון כדי לעזור לי, אבל אחרי שהסרנו את הנעל ראינו שיש לי חתך עמוק בכף הרגל ויש הרבה דימום. הכאב שהרגשתי היה בלתי יאומן.

מה שממש הרגיז אותי היה שהייתי מודע לגמרי לזה שזה חלום!!! אבל למרות זאת לא הצלחתי לשלוט בכאב או לשנות את המצב. לבסוף, אחרי שחבשנו את הרגל, החלטתי להפיק את המקסימום מהמצב העגום הזה. אמרתי לכל המלצרים: "אני מתערב אתכם שאני יכול לגרום לכל הלקוחות לאבד את העשתונות...". הם כולם נתנו לי מבט כזה של "כן, בטח...". וואוו איך שהראיתי להם, לפתע התחלתי לרחף באוויר כלפי מעלה לגובה השולחנות ואז התחלתי לגלוש לאורך המסעדה ושאלתי את האנשים: "מה שלומכם הלילה?" אף פעם לא ראיתם כל כך הרבה אוכל נופל ופיות פעורים בתדהמה, שלא להזכיר את הרעש של הסכו"ם שנופל על הרצפה. זה היה ענק!!! זה לבד היה צריך לקדם אותי לדרגה של מלצר ראשי, אבל התעוררתי לפני שהספקתי לדבר עם המנהל...

סיפור מספר 24

כן! אחרי 3 שבועות של אימונים וכתיבת יומן חלומות ומאות בדיקות מציאות שעשיתי, סוף סוף היה לי היום חלום צלול! אני חייב להודות שכבר הייתי די מתוסכל, אבל אתמול החלטתי להפסיק להתאמן קשה כל כך, להסיר את מכשיר ה-"Novadreamer", להפסיק לכתוב כל חלום שאני חולם ביומן החלומות, ופשוט לישון. והיום, בזמן תנומת הצהריים, עשיתי את זה!

נהגתי בדרך הביתה והגעתי לצומת מוכר, כשלפתע הבחנתי בילד אשר מתעסק עם אחד הרמזורים וגורם לרמזור להיכבות, ולא היה יותר רמזור שיכוון את התנועה בצומת. חשבתי לעצמי, איזו חוצפה, והמשכתי לנסוע. הגעתי לצומת שנייה, ושוב קבוצה של ילדים עושה גם כן אותו דבר לרמזורים בצומת. ואז החלטתי להיות אזרח למופת כמו שאני, ועצרתי בצד כדי להתקשר למשטרה עם הטלפון הסלולרי שלי. אני מחייג 911, ואמא שלי עונה לי. אני אומר לה שניסיתי להתקשר למשטרה, והיא אומרת שהיא לא רצתה לשמוע את הטלפון מצלצל עכשיו. לפתע אני קולט שכל הסיטואציה הזו ממש מוזרה. אני אומר לאמא שלי להמתין רגע ואני עושה בדיקת מציאות עם שעון היד הדיגיטלי שלי - 4:15. אני מסיר מבט ואז מסתכל שוב - 4:16. בינתיים הכול נורמלי. 4:19. טוב, זה כבר לא נורמלי. 4:11. הווו בן אדם. אני אומר לאמא שלי שאני חולם, ומנתק את השיחה. מייד אני מתעורר התעוררות כוזבת ומוצא את עצמי בחדר השינה, אני מתלבש. אני עדיין יודע שזה חלום. אני מחליט לקפוץ דרך התקרה החוצה לשמיים בגלל שאני אוהב את תחושת הטיסה. אני קופץ כלפי מעלה, אבל אני פוגע בתקרה. אני מחליט שמאחר ואין לי הרבה זמן ליהנות מהחלום, כדאי שאנסה דברים אחרים. אני הולך לאורך המסדרון, ומגיע למראה. אני מחליט לשנות בגדים, תנועה קטנה ואני לובש בגדים שחורים. אני נזכר שרציתי לבחון חושים אחרים חוץ מחוש הראייה והשמיעה, משום שאף פעם לא ממש השתמשתי בהם בחלומות שלי. מייד אני יכול להריח את האוויר סביבי, ואני מרגיש את הבגדים שעליי, זה ממש אמיתי. אחרי שניסיתי לחוש מעט את הסביבה, חוויתי התעוררות כוזבת שנייה. אך הפעם היא שיטתה בי. הייתי בעבודה וסיפרתי לאחד החברים שלי על החלום הצלול שהיה לי לא מזמן, והוא אומר לי: "לעזאזל, ממש עכשיו פיספסתי אותו". אחרי ההערה המוזרה הזו עמדתי לבצע בדיקת מציאות נוספת, אבל אז התעוררתי, עם חיוך על הפנים, מודע להישג שסוף סוף השגתי. פשוט יש לי את זה (-; שלום כולם!

סיפור מספר 25

ובכן, עשיתי זאת! ורק שבוע אחרי החלום הצלול הראשון שלי. אני כל כך מתרגשת, אני קצת בשוק! החלקתי לי ברחבת הגלגליות על הרולרבליידס שלי, בשליטה מושלמת. יכולתי לנוע ככככככככל כך מהר ולעצור מתי שרציתי (בחיים האמיתיים, אני לגמרי גרועה בזה!). טוב, בנקודה מסוימת, שוטטתי למשרדים האחוריים של רחבת ההחלקה והבחנתי במדען העובד על מחשב, וסביבו כמה ילדים ששואלים אותו שאלות. נכנסתי פנימה, ואני חושבת שזה הרגע שבו נהייתי צלולה. ראיתי הבזקי אור, וחשבתי לעצמי: "כן, כן, כן!!!" אמרתי לקבוצה: "היי, תקשיבו, ידעתם שאנחנו בעצם חולמים עכשיו??? אתם חולמים, אתם חולמים, אתם חולמים, ואני חולמת!" הם המשיכו לדבר, אבל המדען (איש מבוגר) אמר: "ברצינות? את בטוחה? ייתכן שאת צודקת אבל אשתי אף פעם לא תאמין!" אמרתי: "כן, ורק תאר לעצמך את האפשרויות של זה. אני יכולה לעשות מה שאני רוצה עכשיו. מה אני אעשה? אני יכולה לעוף, או ללכת לנהר! בעלי לשעבר ואני נהגנו ללכת לשם כל הזמן. אני מתגעגעת לנהר, אבל אני לא מתגעגעת אליו!" בנקודה הזאת התחלתי לחשוב על הנהר בנוסטלגיה, והתחלתי לאבד את הצלילות ולהיסחף אל תוך מצב של חלום רגיל, ואמרתי לעצמי: "תישארי צלולה בחורה! תישארי עם זה!" המדען ואני פתאום מוצאים את עצמנו באזור מדברי, עומדים על החול. היה שם חתול פראי (פומה), שעמד והשתין. ואמרתי לעצמי: "עדיף שאף פעם אני לא אנסה את זה בזמן חלום צלול, מי יודע אם אני לא אעשה את זה גם במיטה!!!" אחר כך החתול התחיל לנוע לעברנו, כאילו הוא עומד לתקוף. השתמשתי בידיים שלי ועשיתי תנועה של פה גדול, ונהמתי לעברו, והוא ברח! אחר כך הסתובבתי, וראיתי את המדען יושב ליד שולחן כתיבה ועובד על המחשב שלו, פשוט כך באמצע המדבר. אני אומרת לו: "יש לך מושג איך המחשב הגיע לכאן?" והוא אומר: "לא, עכשיו כשאת מזכירה את זה, אני לא יודע!" ואני אומרת: "אתה חשבת על המחשב ולכן הוא הופיע. וכמו כן גם רצית להישאר איתי, אז הנה אתה כאן". הוא אומר: "וואוו...", ובנקודה הזו אני חושבת על התעוררות, ואני אכן מתעוררת. משך החלום הזה היה בדיוק 3 ניצנוצים במסיכה שלבשתי. הניצנוץ הראשון גרם לי להבין שזה חלום, השני והשלישי הופיעו בחלום כהבזקי אור אדומים על המחשב של המדען. כשהתעוררתי בדקתי את המסיכה שלי, וראיתי שהיא רמזה לי בעזרת 3 ניצנוצים בדיוק. הלכתי לישון ב-5:30 בבוקר והתעוררתי ב-7:00 בבוקר. ראיתי את כל שלושת הניצנוצים בזמן החלום!!! אני ממש רועדת מהתרגשות!!!!! אני מאושרת שלא הייתי צריכה להמתין חודשים עד החלום הצלול הזה (כפי שחששתי שיהיה). היי, עוד קצת תרגול, ומי יודע לאן אגיע!!! בהתרגשות, כריסטינה.

סיפור מספר 26

הבוקר היה לי חלום צלול יוצא דופן. נתתי לו את הכותרת "סימולציית אנימציה תלת ממדית". אני בתחתית האוקיינוס. אני בוחן חתיכת גרפיקה תלת ממדית ממוחשבת אשר צפה במים. המודל התלת ממדי שאני מסתכל עליו נראה דומה מאוד למודל תלת ממדי שבניתי לפני כמה חודשים והוא לא ארוך יותר מאורך היד שלי (המודלים שבניתי היו מודלים ממוחשבים של דג ושל תמנון מתכתיים, במודל התלת ממדי שבניתי בחיים האמיתיים, התמנון תופס את הדג ומכניס אותו לפה). אני מבין שאני בעצם חולם כשאני שם לב שאני יכול לנשום מתחת למים. אני ממשיך לבדוק את המודל. אני מנסה לגרום לו לנוע על ידי כך שאני חושב על זה, אבל זה לא עובד. המודל נשאר סטטי ולא זז, צף לו לידי. אני מרים אבן מהקרקעית של האוקיינוס ומחליט להשתמש בה כ"ידית שליטה". אני מתחיל לגלגל את האבן בין אצבעותיי ומדמיין שהאבן היא בעצם "כפתור משחק". זה עובד! המודל התלת ממדי מתחיל לזוז באופן דומה לזה של המודל האמיתי שבניתי בחיים האמיתיים. כשאני מסובב את האבן בכיוון השעון, המודל נע קדימה וכשאני מסובב את האבן נגד כיוון השעון, המודל נע לאחור (כאילו שיש לי שלט ביד!). כשאני ממשיך לשחק עם המודל, אני שם לב שהראייה שלי מטושטשת. אחרי מספר רגעים אני מבין שהסיבה לכך היא שאני לובש זוג משקפי קריאה ישנים. אני מסיר אותם ומחליט לשבור אותם. אני מפצח את הצד הימני. אחר כך אני מחליט לתקן אותם. ברגע שאני חושב על זה, אני רואה שפופרת של דבק נוזלי על הקרקע לידי. אני מרים את שפופרת הדבק ומתחיל לשים דבק על המשקפיים השבורים. הדבק שיוצא הוא שחור ולא לבן! החלום לפתע מסתיים. החלום הצלול הזה עורר בי חשק לנסות לבדוק יותר לעומק גרפיקה ממוחשבת וטלוויזיות בזמן החלומות הצלולים שלי.

סיפור מספר 28

התעוררתי מוקדם בבוקר וחזרתי מיד לישון בלי לחשוב על חלומות צלולים יותר מדי והיה לי חלום צלול, לא פחות ולא יותר. אני מוצאת את עצמי יוצאת מאיזה מקום ועומדת על מרפסת. זה היה לילה, ומאוד חשוך, אז יצרתי מנורה אשר הופיעה בין ידיי! וזה הרגע שבו נהייתי צלולה, חייכתי לעצמי. הקטע היפה היה היצירה של המנורה, דמיינתי כל חלק וכל פרט במנורה ושנייה לאחר מכן היא הופיעה לפניי בדיוק כמו שחשבתי שהיא תהיה! זה היה מגניב! אחר כך ירדתי כמה מדרגות ונכנסתי לגינה. בחוץ הייתה רוח והנר במרכז המנורה כבה, אז עשיתי שזו תהיה מנורה עם מנגנון כזה כמו המציתים שלא נכבים אפילו כשיש רוח חזקה. גרמתי למנורה להידלק שוב והיא נשארה דלוקה לאחר מכן. אחר כך סיירתי בגינה החשוכה דמוית המבוך, זה היה קצת מפחיד בהתחלה אבל זה היה בסדר. שום דבר מיוחד לא קרה האמת. מצאתי חדר תת-קרקעי שהיו בו צנצנות ישנות, אפרוריות ומאובקות ובתוכן פסולת. די משעמם... איזו בחורה נכנסה לחדר בעקבותיי אבל לא ידעתי מי היא ולא חשבתי לשאול אותה :) אבל היא נראתה ידידותית. ואז נכנס איש שרצה לתת לי שקיק תה. שקיק התה היה יפה, בצבעי אדום סגלגל בהיר עם סמל סיני בצבע כחול, אבל הוא גם היה מאובק וחשבתי לעצמי שזה לא טוב שאני אשתמש בזה. לא לקחתי את זה, ולא שאלתי אותו מי הוא לעזאזל או למה הוא רצה שאקח את שקיק התה :))

פרק הבא: "טיפים הערות והבהרות לסיום".

חזרה לראש הדף | לדף הפתיחה